בעידן של 'תגיות' ומחנאות, שמחתי לפגוש זוג נהדר ולא שיגרתי שמנצח את הסטיגמטיזציה | הילה ותומר מייצגים אולי יותר מכל את מה שהיינו רוצים לראות בחברה שלנו, הכלה ואהבת אמת.

הילה ותומר רטהאוז הם זוג לא שגרתי. הוא חב"דניק, היא לא דתייה. נשואים והורים לארבעה ילדים. הילה היא פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומנחה בקבוצה לזוגות עם פערים על רקע דתי ותומר הוא שחקן תיאטרון. המשפחה מתגוררת באבן יהודה.

הילה ותומר הכירו בגרעין נח"ל של השומר הצעיר. הם היו בקשרי ידידות תקופה ארוכה ואחרי הצבא הפכו לזוג. כשסיימו את הלימודים האוניברסיטאיים שלהם, החליטו לנסוע להודו.

הם טיילו, עשו ויפסאנה, יוגה, בדקו תורות שונות והגיעו גם לבית חב"ד, שם החלו להשתתף בשיעורים, ללמוד ולהתעניין. תומר התחבר מאוד, הילה פחות.

הם חזרו לארץ ונישאו ולאחר החתונה תומר החל להתקרב אל הדת, ולקבל על עצמו לאט לאט קיום מצוות: ברכות, כשרות, שבת ועוד. כשנתיים לאחר נישואיהם, עוד לפני שנולדו להם ילדים, פנה תומר להילה וביקש ממנה להתחיל לשמור יחד על טהרת המשפחה.

"בהתחלה סירבתי", אומרת הילה. "לא התחברתי בכלל. גם המצוות שהוא לקח על עצמו קודם, כמו שבת וכשרות נגעו לי והייתה לי התנגדות מסוימת. אבל כאן היה מדובר במצווה שהקיום שלה נדרש בעיקר ממני, מצווה שחודרת לקודש הקודשים של הזוגיות שלנו. לא הצלחתי להבין איך מישהו יכול להגיד לי מה לעשות עם הגוף שלי. ניתוק פיזי מבעלי במשך שבועיים, התפרש אצלי כדחייה. לא להתקרב? לא לחבק? זה הרגיש לי ממש לא טבעי".

לתומר לא היה קל לקבל את הסירוב. הם ניהלו ביניהם משא ומתן ממושך ולא תמיד רגוע, שבמהלכו למדו יחד את המצווה כדי להבין אותה ואת העומק שמאחוריה, ורק אז החלו בהדרגה לשמור על טהרת המשפחה.

"ההחלטה להתחיל לשמור על המצווה באה במקביל להחלטה שאנחנו רוצים ילדים", משתף תומר "ברוך ה' אחרי הפעם הראשונה ששמרנו טהרה, הילה נכנסה להריון. זה היה נס קטן ומתוק! זכינו במתנה - בת בכורה שהפכה אותנו להורים ובנוסף לכך, ה' נתן לנו מיד אחרי הפעם הראשונה ששמרנו את המצווה, יותר משנה בלי הצורך להתעסק בזה*...".

הילה אומרת שפרטי קיום המצווה לא היו קשים לה, מה שהיה קשה זה עצם הריחוק הפיזי, אבל כאשר הבינה והתחברה למהות העניין, הפרטים המעשיים כבר לא היו כזה "ביג דיל".

"ברגע שלמדנו את הרציונל והעומק שמאחורי טהרת המשפחה, כאשר הבנו שהשבועיים שבהם אסורים במגע נועדו לחיזוק הקשר הרוחני והנפשי שלנו ובעצם למציאת רבדים נוספים ועמוקים יותר בתקשורת בינינו, נוצר הרצון לנסות לקיים את המצווה", אומרת הילה.

"טהרת המשפחה", אומר תומר, "מכריחה אותנו להיות בהקשבה לזוגיות. יש תקופה בחודש שאי אפשר לגעת זה בזה פיזית. ולעומת זאת, יש את התקופה המקבילה בה חשוב ומתבקש לחפש את הקרבה הזאת האחד אצל השני. יש את יום המקווה שהוא יום מקודש. שמירה על טהרת המשפחה לא מאפשרת לזוגיות להיכנס לשגרה ולהתנוון".

"אבל זה לא בא מאליו", מסייגת הילה. "כדי ליהנות ממה שהמצווה הזאת נותנת, צריך לעבוד על הקשר. למלא את השבועיים שבהם המגע אינו אפשרי בתוכן ובתקשורת משמעותית, בחוויה של חיבור איכותי".

הילה נותנת דוגמאות כמו ללמוד יחד, לשוחח על כוס תה, למצוא את האופן המילולי והרגשי לבטא את האהבה ואת הכבוד ההדדי מבלי לגעת, לחזק את הקשר הנפשי והרוחני.

"בשטף החיים שלנו אין זמן לעצור, כך שהעניין הראשון שנשחק הוא הזוגיות", אומרת הילה. "שמירה על טהרת המשפחה מחייבת להשקיע מחשבה, היא שמה פוקוס על הזוגיות שכל הזמן משתנה. המצווה הזאת היא פלטפורמה לנתינת מקום משמעותי לזוגיות בחיים".

כדי להמחיש את הנקודה, הילה נותנת דוגמה מעניינת:

"זה כמו ששבת היא זמן שמחייב אותנו לנוח. אז אפשר לשמור שבת וכל השבת לחשוב על ענייני עבודה, אבל המהות האמיתית של השבת היא מנוחה. כך גם בשמירה על טהרה. חשוב לנצל את השבועיים שבהם המגע אסור, לחיזוק החיבור הנפשי של בני הזוג, זה מה שיאפשר זוגיות טובה לאורך שנים".

"כדאי להתייעץ עם רב או יועצת זוגית כדי לעשות את זה נכון", מציע תומר. "להיות קשוב ורגיש ומתחשב כלפי החצי השני שלך, ולגלות במשותף את הדרך. אם מצליחים, זה מביא את הזוגיות למקום עמוק וגבוה הרבה יותר. אני אומר את זה מהמקום הזוגי שבי, ולא מהזווית ה'דוסית'".

הילה מציעה לזוגות שרוצים להתחיל לשמור על טהרת המשפחה, לקחת את זה כאתגר זוגי משותף. לעשות את זה ביחד, ממקום של בחירה, למען הזוגיות. היא נותנת כותרת של שלוש מילים למצווה הזו, עליה בני הזוג שומרים ביחד כבר שנים: "להתרחק כדי להתקרב".

ציפי קולטיניוק