היא חלק בלתי נפרד מן התפאורה של המקווה. הבלנית. אפשר לקרוא לה בשמות נוספים: מטבילה, מאשרת, מפיגת חששות... אך עבור לא מעט נשים, היא עצמה מהווה "גורם מאיים" בגלל מעורבותה האינטימית בתהליך הטבילה | זהבית בטש (אם לחמשה מאלעד), ומורן קורס (אם לחמשה מאור יהודה), משתפות אותנו ומספרות איך הגיעו לתפקידן הלא שיגרתי, מה הוא דורש מהן, ואיזה מסר יש להן לטובלות וגם לבלניות עמיתות.

"מגיל צעיר נמשכתי לתחום האסתטיקה ולעבודה עם אנשים. במקצוע השני שלי אני גם קוסמטיקאית. כשנפגשתי לראשונה עם בלנית הרגשתי שזה משהו שאני ממש מתחברת אליו וארצה לעסוק בו מכיוון שאני רואה את היופי הרוחני ואת הקדושה שיש במצווה הזו.

לדעתי, בלנית צריכה לדעת שכמו שגננת חייבת שתהיה לה גישה לילדים וכישורים נדרשים לעבודה מהסוג הזה, כך גם בלנית. אם אין לה את הכישורים הנדרשים באופן טבעי לעבודתה כבלנית, זאת בעיה. אף אחת לא תרצה לקחת על עצמה אחריות לכך שטובלת תפסיק לבקר במקווה מכיוון שהחוויה שלה מול הבלנית הייתה לא נעימה.

הדבר החשוב ביותר הוא להאיר פנים ולחייך חיוך חם ומקבל. אווירה נעימה, רוגע וסובלנות הם הקריטריונים הבסיסיים.

לטובלות אני אומרת: יש לך הזדמנות פז לטהר ביום הזה את המחשבות ואת הנשמה. זהו זמן להתחדשות, זהו זמן מיוחד שלך עם עצמך חבל לתת לכל ה'מניעות' (התעסקות יתר עם ההכנות, מריבות ועוגמות נפש שמביאים מהבית) לנהל את העניינים ולהוציא את הטעם מהמצווה. הרי בסך הכול את הולכת לטבול כי את צריכה לטבול. אז אם את שם, עשי זאת מהמקום הכי נכון".

מורן:

"להרגשתי, מידת ההשפעה שיכולה להיות לבלנית על הטובלת היא עצומה. ברגע שאישה מגיעה למקווה היא כבר מגיעה עם רצון טוב לקבל. אני נתקלת בנשים שמעולם לא הייתי מעלה בדעתי, לו הייתי פוגשת אותן ברחוב, שהן שומרות טהרה. בכל פעם אני מתרגשת מחדש.

הן יכולות להיות עם פירסינג, קעקועים, או שיער צבוע בשלל גוונים. אבל כל זה רק בחיצוניות, בפנימיות שלהן הן מחוברות ומחברות אותי למקום הראשוני, לקשר הפשוט עם ה'. הרבה פעמים מתפתחת שיחה ונשים משתפות במה שעובר עליהן מתייעצות כיצד לשדרג את חיי הנישואין או מבקשות להתחזק. כמובן צריך להרגיש את הנשים ולראות לאיזה כיוון מתפתחת השיחה. אם הן מבקשות, אני מסבירה להן על המשמעות של המצווה.

בתיכון שבו אני מלמדת, ניגשה אלי פעם תלמידה וסיפרה לי שהיא יודעת שבת הדודה שלה טובלת במקווה בו אני משמשת כבלנית. תהיתי ביני לבין עצמי כיצד היא יודעת, והיא שיתפה שבת הדודה שלה סיפרה שהיא מגיעה למקווה שיש שם בלנית חייכנית בשם מורן, וכל כך נעים לה להגיע לטבול במקום שבו היא מתקבלת במאור פנים ובחיוך לבבי. הסיפור הזה לימד אותי מהו כוחו של חיוך, גיליתי שהוא יכול לגרום לנשים להתאמץ להגיע למקווה ולשמור טהרה בשמחה.

אני בטוחה שכאשר המצווה נעשית בשמחה יש לה השפעה על כל המשפחה. בחיים בכלל וכבלנית בפרט חשוב לזכור שכמו בכל דבר, אפשר להגיע עם ראש קטן ולעשות מה שצריך, לסמן 'וי' ולהמשיך הלאה. אפשר גם לבחור בראש גדול, לחוש את הנשים, לראות היכן אפשר עוד לתת מעצמנו. יש כאלו שצמאות לאוזן קשבת ועצה טובה ויש שזקוקות לפרטיות, לאחר הטבילה אני מאפשרת להן להיות דקה שתיים נוספות בתוך המים להיות עם עצמן ועם בוראן, לבקש ולהתפלל. יש נשים שזאת ההזדמנות היחידה שלהן לעבור חוויה מהסוג הזה ולהרגיש קרובות כל כך לבורא העולם.

אני אומרת לטובלות שה' סומך עליהן ותפקידי לא לבדוק אותן אלא לעזור להן לזכור את הפרטים הקטנים, להיות שם בשבילן לכל שאלה שתתעורר ולשרת אותן. בנוסף אני 'מתבלת' את הטבילה בהסבר קצר: בזמן הטבילה האישה מוקפת במי המקווה המטהרים, כמו העובר העטוף במי הרחם.

וכשם שהתינוק שנולד מתחיל חיים חדשים, כך האישה בצאתה מהטבילה מתחילה דף חדש, טהור ונקי! הזדמנות חדשה! ומי מאיתנו לא רוצה להתחיל דף חדש כל חודש בחודשו? לוותר יותר, להכיל יותר, להתפלל שה' ייתן את הכוח לעמוד בכל המטלות והמשימות שהצבנו לעצמנו, ועוד. אני תמיד מתרגשת לראות את התפילות והבקשות שלהן ולעיתים מצטרפת אליהן. אני מתפללת שנזכה להמשיך לקיים את מצוות הטהרה, בשמחה, עד ביאת משיח צדקנו".

זהבית